1.[מאור]
מאור
הביא את הסרטן הביתה
אחרי
שהעפנו את הכלבה האגואיסטית
נשארנו
בדירה עם הגג הענקי החולש על מרכז הצנטרום של העיר הבועטת הזו
רק אוכלת
הזרעונים הבלתי נלאית ואני.
ואיכשהו
מאור התאים כמו כפפה למשולש שווה השוקיים הזה.
רק שאז
עוד לא ידענו שפרט להיותו הסבל דובר העברית היחיד בממלכת הגרוזינים בנתב"ג
הוא גם חוקר
מעבדה באוניברסיטה כחלק ממבוא לתואר שני ( שלא יסתיים לעולם )
את
התפתחות ה"מחלה".
מאז שהוא
הגיע הפסקנו לאכול טוסטים
גם בשר
על האש ירד מהתפריט
כל מה
שצלוי או קלוי הפך בן לילה למסרטן
מכלי
פלסטיק חד פעמיים ועד הפעלת מיקרוגלים
אפילו אל
צנצנות הזרעונים התחילה השותפה לפזול בחשדנות
הפך לנו
את החיים זה.
למזלנו
לא עישנו ! אך מדי יומיים-שלושה קפצו חברים בדרכם מאי-שם לאי כאן
וגלגלו
משהו קטן על הגג האלמותי שלנו.
היינו
צעירים בני 25 שכל עולם התענוגות פרוש כשטיח מעופף לרגליהם היחפות
ופתאום
התחלנו להיזהר.
בתחילה
בציניות מלווה בצחוק היתולי אך בסתר הרחק מעיניהם של בליינים
הקפדנו
במשמעת חיילית אחר הוראותיו האגדיות של מאור
לגבי שימוש
נכון במוצר הזה או המשכות התהליך ההוא
רודפים
אחר אמת שקופה שהונחה כתנך על מפתננו.
הוא
השתתף כמובן במסיבות הקיץ הרבות שהרמנו כשהחופש דגדג בצוואר
ולא שכח להזכיר
הלוך ושזוף שהשמש תכה בנו בחזרה ביום מן הימים.
הוא עצמו
לא חבש כובע וגם זיין כל דבר שזז אבל כאמור הפחד העיקרי לא היה מאיידס
אלא מ"המחלה".
"המחלה"
היה שם הקוד הנהוג במשפחות מזרחיות.
כך
שנהגנו לצחוק על כך בפומבי, המרוקאי והעיראקי חולקים אותה חוויה חוצה ארצות
אצלנו
בבית כשמישהו חלה, מייד היו אומרים:
"מסכן
זה, איך חלה
"
מה קרה
לו ? הייתי שואל
"חלה
- מסכן – חלה קשה"
כן הבנתי
אבל מה יש לו ?
חלה – לא
עלינו – במחלה "
בסדר אבל
מה יש לו ?!!!!
"
שלא נדע "
ואנחנו
היינו אמורים כבר להבין שהמשפחה צריכה ליצור קשר עם "האגודה למלחמה
במחלה"
אחרי
מהפכת האוכל התחילו להתגלות כל מיני נקודות חן מעניינות
ואפילו
בדיקות דם שגרתיות הפכו לסיכוי קלוש.
כאבים
בצד או נזלת חריפה היו התחלה של אפשרות.
"כולם
ימותו בסוף מסרטן !" קבע מאור קביעה מרה.
אם יש
משהו שאנחנו יכולים להיות בטוחים זה שהיא תבקר את כולם
את כולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה באמת - אוהב אותך.