31.12.11

והמדיר ידיר

   חברות וחברים מודרים
#-----------#------------#



נשים צריכות ללמוד פשוט איך להתנהג

אפילו הערבים כבר מבינים את מקומם
הם יודעים לא להתערות בחיים האזרחיים יותר מדי
לעבוד בקבוצות קטנות נסתרות ולהמעיט בדיבור
וגם אם במקרה אחד מהם משכיל
דואגים שיעשה משמרת לילה
מינימום אינטראקציה עם שאר האזרחים

כמו השמאלנים בפוליטיקה ובמרחב הציבורי
הם הבינו לא להרים את הראש
לא לנופף בדגל הערכים המתנשא
ולא להזכיר את השם רבין בכל הזדמנות
במויחד עכשיו אחרי שסגרו להם את ברז התרומות
הם יודעים להתנהל מתחת לרדאר של הבריות האחרות

נשים פשוט צריכות לתפוש שהן שונות נבדלות מבודלות

כמו העובדים הזרים כשהם לא דוחפים כסאות גלגלים
הם נעים במהירות מושפלי פנים ומכונסים
עולים על קווי אוטובוס עירוניים
מחכים בסופים של תורים
ואף פעם לא מתווכחים
איתנו – האזרחים
הם כבר הבינו מה הם יכולים לעשות ומה לא לעניין

חבל שהנשים לא למדו לחיות כמותם

גם העניים ומעמד הביניים כבר קלטו את המסר
הם יודעים שאף אחד לא משץין לכיוונם
לכן הם גוזרים על עצמם שתיקה
הדי המהפכה הזמנית שכחו ושלטי המחאה מוחזרו
המחירים עולים מעליהם בקשת והם מורידים פרופיל
בכל זאת – כדי לא להפריע למסלול החיים התקין
שלנו – האזרחים

אז למה הנשים לא מבינות את מקומן

אפילו המזרחיים לא מבקשים יותר ממה שמציעים להם
הם יודעים את מקומם – שד או לא שד זה כבר לא נספר
הם מבינים מבלי שיגידו להם שאין להם לאן להתקדם
שלנצח יהיו תקועים בהערכה אישית נמוכה
שייתפסו כחסרי יכולת בהשוואה לשאר האזרחים

רק הנשים עוד בשלן.


            +












* רק לשם הבהירות ולמען הסר ספק
ולו בשביל אותו אחד או אחת שהבינו אותי אחרת
הנ"ל נכתב כמחאה למצב הלא הגיוני הקיים בארץ
באירוניה רבתי ובציניות גמורה.
חיי מוקפים נשים ולנצח יהיו.

27.12.11

גנבי הזמן


 חברות וחברים שורדים
(''')>^,.,^<(''')>^,.,^< (''')>^,.,^<(''')>^,.,^<(''')

הרגשנו כחוטאים
ושוב צצה בתודעתנו אותה שאלה נצחית
למה כשסוף סוף אנו מרגישים חיים
מלווה ההרגשה הזו בכל כך הרבה יסורים
כאילו נגזרו עלינו יחד עם המשכנתא וגידול ילדים
גם עשרות משימות ועבודות בלתי נגמרות
שסלידה קטנה ממסלול ישומן
גורמת לנו לחוש אשמים
שגניבה של הקרנת צהריים נעימה
או פעולה משתלחת יותר כמו תפיסת תנומה
מעלות חיוך של גיחוך מושמץ בקרבנו עד כדי כלימה

אך הפעם נראה שעברנו גבול כלשהו של מוסר הורִּי
החופש סינוור אותנו ללא רואי
היא עדיין נחה על זר הדפנה האימהי
ואני מתרגל את היתרון המורי העיקרי
וכך בנקודת שווי משקל יומי
עת הבנות שורצות בגנים
תקפה את הראשונה שובבות זמנית

ובאישון יום ביצעה מחטף תרבותי
קמה באחת ותפסה אותי במרפקי
ניצוץ של חוסר תלות ריחף באוויר
אפילו הקטנטונת נעטפה בליפוף מהיר
ועוד לפני שהבנתי מה ילד לו יום
הדסנו בקלילות במדרגות המוזיאון
צופים ביצירות התלויות, פולטים השתאויות
ביקורות בלתי נשלטות וביאורי זוויות

ובעודנו שואפים משמעויות קרובות בהישג יד
סחפה אותי הראשונה לסמטה שנראית כמו בצד
עם אוריינטציה של הפתעה
בחוויה לא צפויה
ונדחקנו בצפיפות מצחיקה
למאפייה ספרדית קטנטנה
נשלטים בריחות השמרים
ובאדי הקפה המקומי

עודי מעורפל ממנעמי הטעמים
ומאחור מישהו סימן לי באישונים
התחלתי מפלס את דרכי בין רעבים
נצמד לראשונה בחיוך חזיתי
והשעון שמתקתק כל החיים
שינה הרגלו והחל להאט
עד הקפיא את אותו רגע מדהים
את אותה שניה בה אנו צמודים
נוגעים לא נוגעים
במרחק של מבט
בלי אשמה
בלי ייסור
רק עם צהריים של להט בלתי נשלט.


                 +

קפה בוגרשוב

ברחוב בוגרשוב 27
כל יום שלישי

אז חיים טובים
וניפגש

עזי לוי : 0544266802

רגשות:
1) היום צפוי מפגש מרגש של הדירקטוריון – כדאי להגיע ולראות במו עיניכם.
2) מידיעה שהגיעה לפני זמן קצר, אלינתנו חזרה לביקור מולדת ותגיע למפגש.
3) למרות שהבטחתי שזה האחרון – זה כנראה חזק ממני ואני ממשיך לעוד שניים שלושה עד החופש המשמש
4) השנה האזרחית מסתיימת בעוד כמה ימים ואומרים שמתחילה אחריה אחת חדשה לגמרי אז תהיו מוכנים
5) לכל הבאים עם רכבים יש חניון בהמשך רחוב בוגרשוב , קרוב לבן יהודה.
6) הערב נר שמיני של חנוכה – חג שמח.
7) אז בין בית הלל לשמאי לסילבסטר לשנה החדשה ... תמיד כדאי לשמוח ולהנות – להזמין אנשים ולחגוג עד השעות הקטנות
8) אל תוותרו לחיים ! תתבעו אותם.

20.12.11

הרשימה


            חברותוחברים מרשימים
1234●5●6●7●9●1234●5●6●7●9


·        "אפשר סוף סוף כבר להיכנס למיטה?!"
·        אני שואל-רוטן בעיניים טרוטות וגוף מקורר
·        אחרי שסגרתי אורות
·        נעלתי עם השחור
·        בדקתי אתהחלון
·        ופעם שישית כיסיתי את הבנות
·        אני מקווה שאולי הפשירה השעה..
·        עכשיו כן היא מחייכת... רק...
·        תשטוף את הבקבוק של הקטנה
·        תביא לי מים למיטה
·        תפעיל את האדים
·        ותוציא מגש כנפיים להפשרה

·        לרוב זה מתחיל כשמתהדקת הזוגיות
·        כשמרגישים נח לשחרר את הנפשות הכלואות
·        את ההתנהגויות הקטנות המביכות שהדחקנו עד כה
·        אבל עם בואם של צאצאים זה מתעצם לכדי מיומנות רבתי
·        לכל פעולה אגבית יש רשימת משימות נלווית

·        חס וחלילה שלא ארד למטה עם יד פנויה
·        או אקרא ספר על כורסא ברגל נטויה
·        על המקרר תלויות רשימות מפה עד להודעה חדשה
·        יש רשימות של עלייה ורשימות של ירידה
·        יש כאלה של עשייה וכאלה של בנייה
·        יש של חוץ ופנים
·        יש פיזור ויש קליטה
·        יש שעולות הרבה ויש של כמעט חינם
·        רק שלא אעשה איזו פעולה חופשית רחמנא ליצלן

·        לעיתים נדמה שאני גר עם רשם החברות
·        בכל רגע נתון כתוב מי מוזמן ומה יהיו המנות
·        איפה נהיה ביום השמיני לטיול
·        ובאיזה שקיות אין סיכוי למצוא חיתול
·        למי יש אירוע או שנולדה לו בת
·        ומה עושים בכל שבת עד 2021
·        הכל רשום – מתועד – עם כותרות לטיניות מודגשות
·        יש מפלגות שהיו מתקנאות בכאלה רשימות

·        ולמרות הכל החיים מתנהלים כמו בפיזור מושלם
·        בין כל הרשימות המתמלאות ומתרוקנות כמו נכתבו בדם
·        יש אוסף מגנטים וכמה בני אדם

·        בסיוטי אני לעיתים מזיע בטיפוס מהיר

·        אוחז בסולמות ה ToDo בשרירים גלויים
·        מדלג על נחשים בירוקרטיים ערמומיים
·        שואט לעדיפויות הבוערות בקטלוג הרשימה
·        מוחק בטוש עבה ומחסל משימה אחר משימה
·        אך ללא הועיל – הן מתעדכנות כל הזמן
·        אני נגוז מאחוריהן כמו האופק מסופן
·        רואה איך הן נערמות ונערמות
·        כמו מרחיקות ממני את החיים עצמם



                 +

קפה בוגרשוב

ברחוב בוגרשוב 27
כל יום שלישי

אז חיים טובים
וניפגש

עזי לוי : 0544266802

הרשימה:
1) בבוגרשוב עושים חיים –מי שעוד לא היה ומחכה להזמנה אישית – אז הנה היא מגיעה בדיוור ישיר.
2)למרות כל הקטרוגים – אין על הרשימות של הראשונה – בלעדיהם לא הייתייוד עשהיום יום שלישי.
3) ינואר מגיע ואיתו חופשתי הקרבה, זה הזמן להגיב, להציע או למחותמחאה.
4) המפגשים כזכור ממשיכיםבמתכונת רגילה.
5) תודה לכל הדואגיםוהמתעניינים , שלומי טוב ובליחה שהדאגתי רבים מהקוראים.
6) חג שמח ומלא אהבה.

13.12.11

קוורטט לסרטן - 4


4. [ אמא ]

"אני לא מאמינה" מלמלה הנוירולוגית הלא בכירה בחוסר רגישות מינימלית
זה לא הגיוני , זה לא נראה באף אחת מהבדיקות
הצילומים מראים על גוש בצורת כדור מעל האונה הימנית.....צר.. ...קות..
16 מ' עקלקלים ועמוסי חולים של חדר מיון הפרידו בין הורי המצפים לתשובה
לבין ההבעה הפתאומית והמודחקת שניסיתי בכל כוחי ללבוש על מה שנראה כרגע כפרצופי
סמיטריילר עמוס פחם נפל לי באחת על השכמות וניפץ לי את חוט התקווה
שעליו נתלתי בין שמים לארץ בין בריאות להפך שלה.

10 השעות האחרונות שעברו עלינו בין נוירולוג לרופא-לוג אחר בין צילומים להדמיות
ובציפיה שוברת נפשית ופיסית בחדר המיון של בלינסון,
בין דיווחים ישירים בטקסט ובקול חלוש ונסיונות הרגעה עקרים של התא המשפחתי הדואג
הנשבר תחת מעטה חוסר הודאות ותחת המכה שספגנו כולנו כרעם ביום בהיר
מהלומה המאיימת על עמוד התווך המשפחתי , על לב ליבה של המערכת.
על אמא.

אמא שכוחה הנפשי שקול לשל כולנו גם יחד, קלטה בתוך שניות את סנטרי הנפול
גם במרחק של מאה מטר הייתה יכולה לזהות את השוני ביציבה שלי
את הרעידות בידיי ואת הלחלוחית שמחיתי מעיני
לכן לא היה טעם ועניין להסתיר ממנה דבר.

בקושי רב אני מעלה בזכרוני את הימים הראשונים
אך החדשות הקשות שברו את רוחנו ושאבו אותנו למערבולת של תסכול , חוסר אונים רגעי
חוסר ידיעה, הכבדה ובעיקר מועקה עמוקה שליוותה כל אחד מאיתנו לאורך כל היום
מיקיצה לא שמחה לעתיד פחות ורוד ועד לקריסת מערכות כללית בסופו של יום שנמשך נצח.
החיים הרגילים אצל כולנו נעצרו והחלו משתבשים, ימים הפכו ארוכים , לילות עברו בנדודים,
כאבים פיסיים תקפו אותנו , מיחושים לא רצוניים, נענו בין אדישות לתזזיתיות
והשיח העיקרי שאפף אותנו נסב סביב תרופות מעכבות ,
פרופסורים מומחים בסוג הספציפי הזה, עשרות מאמרים בכל שפה אפשרית 
שתורגמו  סביב השעון ונלמדו בע"פ, טיפולים אפשריים, ניתוחים והערכת מצב תמידית.

צורפנו בעל כורחנו לתוך משפחה שלא רצינו בה חלק. 
התקשרנו לאגודה. השתתפנו בפורומים,
דלינו כל פיסת מידע אפשרית 
התגייסנו למען מטרה נעלה
אבל יותר מכל השבענו את דאגתנו הרציפה.

אמא אמנם היחידה שנותחה אבל לכולנו נשארו צלקות כאלה או אחרות מאותו חודש נורא.
את משבר הפתיחה צלחנו בקושי
את רוחנו וכוחנו שאבנו כמו תמיד מהאחת והיחידה שגם תחת מצבה הקשה
היוותה את מסעד הכח הרוחני והנפשי שלנו.
אמא, בקור רוח השמור רק לה החליטה להתנתח עוד באותו היום
להתחיל בטיפולים בהקדם האפשרי , לנהל את המערכה באופן עצמאי.
מה שעמד לנגד עיניה ומה שציירה לנו כמציאות היחידה היא החזרה המיידית לשגרה.
לעבודה , לאורח חיים תקין ורגיל.
מה שעבורנו נראה כחלק מתפילה, אולי אף כמשאלה
היה עבורה רק מצב שגורר פעולה ועוד פעולה
עד שתוכל לנהל אורח חיים נורמלי לצד המחלה.

היום תודה לאל, אמא חזרה לשגרה, חזרה לעבודתה , לדברים האהובים עליה
למסלול חייה שללא ספק השתנה , אבל נותר שלה ורק שלה.

קוורטט לסרטן - 3


3. [אני]

בדיקה שגרתית, כבר הודעתי בעבודה
לא יחסתי חשיבות, בסך הכל יום הכנה
צינורית קטנה עם מצלמה ומלווה שידרוש בשלומך
אבל למה ללכת בשקט אם אפשר להילחץ
"אתה בטוח שאתה צריך את זה" חקרה הראשונה
"מה זה ..בגלל הקטע שהיה לך בקיבה  "
זה שטויות , רק בודקים שאין שום דבר , הרגעתי באמונה שלמה
"זה בגלל שיש לך עבר במשפחה?"
"זה קשור בכלל? זה יכול להתפתח למשהו רציני?"
"שאתקשר למומחה?"
תפסיקי להציק, זה חמש דקות בדיקה.
"אני באה איתך!" קבעה ויצאה לדרכה.

ועצם הצטרפותה
עלו בי מחשבות אמיתיות של אולי...
של מה יקרה אם באמת יקרה...
או חלילה אולי כבר מאוחר..
חטפתי הצצה נוספת בפניהן המלאכיות של הבנות
מדמיין אותן בכל התהליך
אולי בטיפולים
בדעיכה
בשלב של השאלות של הלמה והמתי כבר
ולמה אבא לא בא ותמיד נשאר
גוש מחנק התחיל לנוע מבית החזה הקדמי דרך הגב
כמו מרמז על קיומו של גוש אחר שעוד אולי ימצא בבדיקה

אני עושה ספירת מלאי ספונטנית קצרצרה, נראה שהספקתי לא מעט
בתוך שניות עולים וטסים במוחי תחביבים, מקצועות, טיולים, עבודות
מופיעים ונלחמים על מקום ברשימה החפוזה המתהווה
חברים מתקופות נשכחות עולים לחלקי שנייה, דירות, שותפים
קולגות אהובים, הזדמנויות עסקיות, שברי זכרונות פרועים
מסיבות, נסיעות, כדורגל והמון סצנות בים הפתוח הכחול
ואז נחתמת הרשימה כבמשיכת מכחול

ומעל כל המראות והשמות אני מביט לרגע ממושך בראשונה
ומרגיש אגם גדול שנקווה בתוכי ומטבורו מתפרצת לבה של אהבה אינסופית
שרק בשבילה שווים כל החיים האלה את הבירוקרטיה הנלווית
אני רוצה לנשק אותה עכשיו אבל היא בדיוק מסדרת את השיער
אז אני בוהה בה בלי לשים לב לדקה שלמה.
היא והבנות מרחפות מעל לכל מצעד
הבנות הן עבורי הנשמה
הגוף שלי לא יכול להתקיים מבלי שאחבקן ללא הגבלה או התנייה.

ולמרות שחיוך זעום מנסה להשתלט על דל שפתיי
התעוקה חזקה יותר מכל דמיונותי
האם אלחם עד להחלמה מוחלטת במקרה שאפשר
האם אוותר ואתחיל תהליך פרידה
אשלים עם הרע מכל ואנסה להנות מהשאר
בסוג של אגוצנטריות מוצדקת ומתורצת היטב
בחיפוש אחר אמת נפשית נכונה
או שמא אפול לתהום המרה ואאבד כל רצון למשוך עד הסוף.
האם אסתיר את הדבר ואמשיך לחיות חיים רגילים לכאורה
עד איזושהי התפרצות \ נפילה \ הפסקה גדולה שתסמן את קריסת סכר הבריאות
או שאהיה השגריר המתלהב של החולה הממוצע המטיף למהות ומשמעות

קשה עלי המחשבה ותוגה בינונית כבשה את נפשי
עוד מבט על הנסיכות, ואני עוצר דמעה
הן יתעורר בעוד שעה, אני אהיה אחרי.
או לפני הכל.
חמש דקות בדיקה בטשטוש מקומי - 'לא תרגיש כאב'
הנחה אותי האח בבדיקות במקדימות.
אז למה אני מרגיש אותו פה -  כאב חד מקפיא ואכזר
תופס מקום טוב ליד הלבלב
כאב לא רצוני
כאב של אב.

קוורטט לסרטן - 2


2. [העתיד]

ואחרי הסרטן תבוא מחלה חדשה
"נוראית יותר " יסקרו העיתונים הראשיים
עליית מדרגה – ובכל מקום ימררו על המחלה הארורה
"הבואש" תבע את שמה רופא מתנדב במדינה אפריקאית עלומה
וכך התבסס שמה גם במערב, ממאיסה היא את חוליה על סביבתם
ומבאישה את ריחם של הנדבקים בה עד כליה
חוליה הסופניים של מחלה חשוכת מרפא זו ידיפו ריח בלתי אפשרי
ניחוח של מוות ימלא את גופם בעודם משתרכים במתחמים המיוחדים
שזה שם יפה יותר למקומות סגורים מגובים בתכשירי כימים מפיגי סרחון
מרוססים במטהרי אוויר על בסיס יומי, מכני, אוטומטי , ללא מגע יד אדם

"המין האנושי בסרחונו" ילהגו אנשי תרבות נידחים
בעוד החוקרים והמדע יסתערו על הנגיף החדש
האגף הטיפולי\סיעודי יקרוס תחת הבלתי נודע
הביקורות לא יסקרו את העדר האנושיות כמצטנזר מהשלטון
והפחד יכבוש את לב ההמון – יכרסם ויבהיל.
"אנשים הם לא סובלניים כפי שהם מתוארים" יטען עיתונאי ראשי
מחלת הבואש תהרוג את אלה שיש להם סיכויים
היא תחנוק אותם מבושה – מהרצון להחלים
ותכתים אותם לנצח כעדת מצחינים.
היש נורא מלהיותמקוטלג בגלל גנים דפוקים
בגלל חיידק-טפיל-נגיף-טורף-הורס-נוגס חיים?

ועוד זה נמצא על שולחן המחקרים במכון המוביל לפני כל המובילים
והנה מופיעה המחלה הבאה של שנות העתיד.
"הזיקית" יכנוה בסין – שם תפרוץ ותתפשט לכל היבשות
תוך 24 שעות , שני מטוסים וטרמינל אחד גדול

ושוב חוזרת הזוועה שמתוארת בכותרות כאם כל המחלות
פרצופים ירוקים מדבקים ידחקו במזדרונות רחוקים
הבושה תצבע את גופם, גפיהם ופניהם ברבים
לא יהיה מנוס של הדחקה מזו האחרונה
התסמינים היחידים יופיעו כאות קין על הפנים
כשהחיידק הראשי יזוהה כנישא באוויר
ומחנות מיוחדים יבנו בבזק תחת שלטון צבאי
יאסרו על החולים קבלת טיפול או מגע עם עולם הבריאים
ואולם לא מהר מדי אך תקום מחאה מצומצמת קטנה
שתגנה ותתנגד בקול ענות חלוש להסגר ולהשמה

אבל לעלבון ולחוסר האונים של החולים
לכאב הנפשי הצובט אותם מבפנים
לאלו אין תרופה – אין טיפול
הכל בחוץ – חשוף פתוח לעיני הציבור
ציבור החורץ את גורל אהוביו
המכלה ידידויות/קשרים/ נגישות לחבריו
במחי-יד כמו הוא מוגן אל מול התופת הלא ברורה
בגזר הדין הסופי מול אותה מחלה ארורה

ואחרי הזיקית  יגיע הצרצר, ואחריו עוד הדרך ארוכה...
הסרטן לעומתן אוכל אותנו בשקט מבפנים
באלגנטיות מבלי להפגין נוכחות
מבלי להשפיל
מבלי לגרום לנו להיות מבודדים
אומנם לרוב הוא מפתיע באמצע החיים
גורם לנו מבוכה רגעית
רגשות אחרים של שוק – תדהמה – יאוש – כעס
ואז במדרון תלול מובילנו אל סוף המסלול
אבל עד שזה קורה הוא עובד על שקט
ואפילו גורר שינוי מהותי ביחסנו לחיים
מקרב אותנו לאמת
לקרובים אלינו באמת
לעיקר
ליכולת להחליט
להעריך את מה שנשאר מהחיים
אם זה תקווה – אהבה – חברים..
הוא מתקן את העיוותים שעד אז נראו לנו פחות חשובים
ונוגע לא רק בנו אלא בכל הסובבים.

קוורטט לסרטן - 1


1.[מאור]

מאור הביא את הסרטן הביתה
אחרי שהעפנו את הכלבה האגואיסטית
נשארנו בדירה עם הגג הענקי החולש על מרכז הצנטרום של העיר הבועטת הזו
רק אוכלת הזרעונים הבלתי נלאית ואני.
ואיכשהו מאור התאים כמו כפפה למשולש שווה השוקיים הזה.
רק שאז עוד לא ידענו שפרט להיותו הסבל דובר העברית היחיד בממלכת הגרוזינים בנתב"ג
הוא גם חוקר מעבדה באוניברסיטה כחלק ממבוא לתואר שני ( שלא יסתיים לעולם )
את התפתחות ה"מחלה".
מאז שהוא הגיע הפסקנו לאכול טוסטים
גם בשר על האש ירד מהתפריט
כל מה שצלוי או קלוי הפך בן לילה למסרטן
מכלי פלסטיק חד פעמיים ועד הפעלת מיקרוגלים
אפילו אל צנצנות הזרעונים התחילה השותפה לפזול בחשדנות
הפך לנו את החיים זה.

למזלנו לא עישנו ! אך מדי יומיים-שלושה קפצו חברים בדרכם מאי-שם לאי כאן
וגלגלו משהו קטן על הגג האלמותי שלנו.
היינו צעירים בני 25 שכל עולם התענוגות פרוש כשטיח מעופף לרגליהם היחפות
ופתאום התחלנו להיזהר.
בתחילה בציניות מלווה בצחוק היתולי אך בסתר הרחק מעיניהם של בליינים
הקפדנו במשמעת חיילית אחר הוראותיו האגדיות של מאור
לגבי שימוש נכון במוצר הזה או המשכות התהליך ההוא
רודפים אחר אמת שקופה שהונחה כתנך על מפתננו.

הוא השתתף כמובן במסיבות הקיץ הרבות שהרמנו כשהחופש דגדג בצוואר
ולא שכח להזכיר הלוך ושזוף שהשמש תכה בנו בחזרה ביום מן הימים.
הוא עצמו לא חבש כובע וגם זיין כל דבר שזז אבל כאמור הפחד העיקרי לא היה מאיידס
אלא מ"המחלה".
"המחלה"  היה שם הקוד הנהוג במשפחות מזרחיות.
כך שנהגנו לצחוק על כך בפומבי, המרוקאי והעיראקי חולקים אותה חוויה חוצה ארצות
אצלנו בבית כשמישהו חלה, מייד היו אומרים:
"מסכן זה, איך חלה "
מה קרה לו  ? הייתי שואל
"חלה -  מסכן – חלה קשה"
כן הבנתי אבל מה יש לו ?
חלה – לא עלינו – במחלה "
בסדר אבל מה יש לו ?!!!!
" שלא נדע "
ואנחנו היינו אמורים כבר להבין שהמשפחה צריכה ליצור קשר עם "האגודה למלחמה במחלה"

אחרי מהפכת האוכל התחילו להתגלות כל מיני נקודות חן מעניינות
ואפילו בדיקות דם שגרתיות הפכו לסיכוי קלוש.
כאבים בצד או נזלת חריפה היו התחלה של אפשרות.
"כולם ימותו בסוף מסרטן !" קבע מאור קביעה מרה.
אם יש משהו שאנחנו יכולים להיות בטוחים זה שהיא תבקר את כולם
את כולם.