24.7.07

תשעה באב

חברות וחברים אהובים
9ט9ט9ט9ט9ט9ט9ט9ט9ט9

היום אני שולח מספר מילים במקום שיר
כיאה לתאריך ט' באב
ומכיוון שערב שלישי הוא מוצאי ט' באב
יתקיים ערב כסדרו

אז הערב בשעה 21:00

שד' רוטשילד (בין בלפור למזא"ה)
חיים טובים וניפגש
עזי
הודעות:
1) תשעה באב הוא תאריך אבל לפי המסורת היהודית- נהוג לציין שבתאריך זה קרו המאורעות המבאסים הבאים:
א) חורבן בית המקדש הראשון.
ב) חורבן בית המקדש השני.
ג) חורבן ביתר וסיום מרד בר כוכבא.
ד) על פי המסורת, ביום זה החל גירוש ספרד.
ה) פרוץ מלחמת העולם הראשונה.
2) אבל מבין המעשיות והמסורות שמקושרות יותר מכל עם היום הזה והמושגים של בנייה וחורבן הוא היחסים בין האנשים , האהבה והשנאה - התלויות ביניהן – וההשפעה שלהם על הסביבה , החיים וההיסטוריה.
3) אהבת חינם ! לעשות למען... מבלי לצפות לקבל, לחייך בלי סיבה, לומר מילה טובה, לכבד, לתת ולהעניק כי אפשר , לעשות היום ולא לדחות למחר ואפילו אם יש או אין אינטרס לנסות לפשר ולגשר כמה שיותר.
4) שנאת חינם ! להשפיל ,להלבין פנים , לבייש, לקנטר, לזלזל , ללגלג, להתעלם מצרה, להיות אטום, לשמוח לאיד, להוסיף חטא על פשע , ולאבד את היכולת לסלוח.
5) מיצאו את עצמכם במעשים הקטנים – בשטח המחייה המוגבל שלכם של החיים –איך אתם מתפקדים עם המשפחה, הקולגות והחברים.
6) סיפור\מעשייה המקושר לחורבן הוא על קמצא ובר קמצא – קיראו ותחכימו קצת – מה אכפת לכם. ( תודה לאבא שהזכיר לי סיפור זה לאחרונה).

4 תגובות:

  1. עידו15.7.11

    שטח המחייה של החיים הוא אכן מוגבל – באורכו וברוחבו
    אך אין גבול למידת עומקו, ניתן לחפור ולחשוף עד אין סוף
    לגלות ולקבל דברים, איתם תמיד ניתן להתרומם לגבהים חדשים...

    השבמחק
  2. איתן15.7.11

    הי עזי
    שירות יפה עשית, קצת מסורת ישראל, לפעמים חוטאים כמוני מעיר החטאים שוכחים דברים כאלה.
    טוב שיש מי שיזכיר
    חזק וברוך
    איתן

    השבמחק
  3. היי עזי,
    בהתייחסות למה שכתבת, ומאוד אהבתי והתחברתי:
    כשאתה נותן, אתה קודם כל מקבל – עצם הנתינה ממלא אותנו בשמחה ואנרגיה. ואני לא מתכוונת לנתינה מאיפה שאין לך יכולת לתת או נתינה בכוח, אלא נתינה מה"רזרבות" שלנו  אם אפשר לתת אז למה לא, בכיף...
    אלוהים ברא את האדם באהבה, ומכאן שכולנו יצורי האל, ובכולנו יש ניצוץ של אהבה אם רק נשכיל להניח לכעס ולאגו ופשוט לבוא מאהבה – לעולם, לכולם, לכל מה שקורה לנו וכמובן – בראש ובראשונה – לעצמנו.
    הלבנה, השפלה וזלזול באדם פירושם אי מתן כבוד של המתנהג כך כלפי עצמו. התנהגות זו מעידה רק על זה שפועל בה ולא על האחר. כולנו שווים לכולנו יש מקום בעולם הזה, מקום מיוחד ששמור רק לנו, ועלינו לכבד כל אדם באשר הוא, ולו רק מעצם היותו.
    ואילו הסיפור על קמצא ובר קמצא חותם את עניין האהבה אל כל אדם באשר הוא: אנחנו אור לגויים. ואחת לכמה זמן, כאשר אנו מפולגים או רבים בתוכנו, יימצא מנהיג אוייב – כל פעם מישהו אחר, זה מדהים, זו לא אותה מנהיגות (מהמן הרשע, דרך פרעה, היוונים, הרומאים, הבריטים, ארצות ערב השונות, חיזבאללה...) – שיגרום לנו לשוב ולהתאחד בתוכנו.
    ואם רק נשכיל לבוא מאהבה – לא נצטרך מישהו שיזכיר לנו... ולכן גם לא יבוא עלינו החורבן...

    השבמחק
  4. אורית15.7.11

    כמה יפה!
    תודה על ההקשר והמשמעות.

    נשיקות,
    אורית

    השבמחק

תודה באמת - אוהב אותך.