האוהל הציבורי

הרבה מאמרים נכתבו בשבועיים האחרונים  בעד – נגד – בצד -  מעל,  מכיוון שונה מפן אחר, מבפנים מבחוץ , מהלב ומההגיון.

המחאה מתעצמת , המנהיג הנוכחי נראה (לפחות על פניו ) כמי שאינו מתעלם מהקולות . את רמת העשייה שלו נוכל למדוד בעתיד הקרוב והרחוק. אבל כדי שתתחיל להיות עשייה חייבת להיות שינוי מגמה – שינוי שיטת החשיבה.

למרות שעל עגלת המחאה מצטרפים חדשות לבקרים מיני עמותות-זרמים פוליטיים-מפלגות המחפשות טרמפ ושאר ירקות – המחאה היא אמיתית ואותנטית

וכווולנו יודעים מזמן שזה לא ראש הממשלה אשם , גם לא הכנסת הנוכחית,

ובטח לא המדינה כיישות ערטילאית.

זו השיטה שבגדה בנו.

נוכל לומר שקשוקה, רפיון ערכים וכל מיני צירופים עם המילה הון,

אבל המגמה הכלכלית הכללית הביאה אותנו לחשוב בעיקר על עצמנו

לשכוח שאנחנו קולקטיב, לעמעמם את הזכרון שנולדנו כציונים שהצליחו ביחד

להקים פה מדינה, עם אחד שכל חלקיו חשובים. קהילה אורגנית מאוחדת.

עם כל הסרקסקטיות הגזענית וההבדלים התהומיים בין העולים בעליות השונות.

יצרנו פה את הקסם הגדול בעולם הנקרא קיבוץ גלויות.

ובגדול היה אכפת לנו. מהכל. כן, גם אחד מהשני.

עד שהתחיל להיות פה קצת טוב. כמו בכל ממשל תקין גם כאן דאגו להזכיר לנו שאנחנו חיים על החרב ושאוטוטו הולכים להשמיד אותנו אם לא נשים לב.

אז שמנו לב. הרבה יותר מדי לב. הפן הבטחוני העסיק אותנו ערב והשכם.

וכבר שכחנו שיש דברים אחרים. המילה שלום קיבלה את כל המרחב התקשורתי.

כך בשעת טשטוש התחילו לדפוק פה מגזרים נידחים. ואיך נתעניין במגזרים נידחים כשנלחמים פה על השלום ( הערך שקיבל מעמד של קודש בקירבנו ).

השיטה הוכיחה את עצמה, דפוק אותם מהקצוות ודבר אל ליבם בוז זמנית.

כך התחילה ההתקדמות למרכז הקונצנזוס, בצעדים איטיים ומדודים, עבדו ביסודיות ובמושגים של הפרטה, בהדרגתיות העבירו מסר למורים על כל הסתדרויותיהם שלחנך בארץ הקודש זו משימה בזויה ממנה לא ניתן להתפרנס. אנחנו שתקנו. אחר כך באו העובדים הסוציאליים שבלעדיהם החברה הייתה שוקעת במהירות ואמרו עד כאן. ובאמת שם הם נשארו. שכן אנחנו שתקנו. בעקבותיהם הגיעו השוטרים-הכבאים-כוחות ההצלה שבחרו לחרף נפשם להציל אותנו מבחירה. ואנחנו שתקנו. גם כן קהילה אורגנית. הרופאים שאיתם ההזדהות הייתה אמיתית הצליחו לגעת בציפור נפשנו האישית ובמחאתם המוצדקת צפינו על המסך בסוג של אהדה מהולה ביאוש ותקווה. כולם מוחים אז למה לא הרופאים? השופטים ? הגננות ? אנחנו ?

התעוררנו.

למה לא אנחנו. מי זה אנחנו?

נכון לעכשיו אנחנו קבוצות אינדיוידואליסטים שחיו בבועה קפיטלסיטית מנותקת.

בה כל אחד דואג לביתו, חי עם הקושי וההצלחות והכשלונות בעצמו. בלי שיתופיות או סוג של דאגה קולקטיבית – ועדיין מאמין שמה שיאחד אותנו יום אחד אולי זה השלום.

איבדנו את המושג חברה.

אבל התעוררנו. התחלנו לדבר. הבנו משהו מעבר ליוקר המחייה המתסיס כל בר דעת בארצנו. התחלנו להיזכר שאנחנו חזקים יחד. בלי מדים. בלי טנקים בלי יעד אויבי. אנחנו חזקים יחד כי אנחנו מדברים. כי אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, כי אנחנו בסך הכל מאוד דומים. רופאים-שופטים-מורים-שוטרים-עוזרים סוציאלים- גרפיקאים- אדריכלים- ירקנים- פקידים-ומלאי תפקידים חופשיים. אנחנו לא נלחמים אחד עם השני על אותו ביס מהעוגה, אלא רוצים רק שהחלוקה תהיה שוויונית והוגנת כמו שפעם היה הייתה.

וכמו שאמרנו- זו לא המדינה- הוא הממשלה שנושאים באשמה – זו השיטה.

זו המגמה הכללית שבגדה בדרכנו, באמונתנו, בכוונתנו התמימה.

וכמו בכל בגידה  - המחילה אם בכלל מגיעה באיחור

מה שמקדים אותה לרוב אלו גירושים חד צדדים  בלי מקום לויתור

כי לעזאזל ..כמה שאנחנו אוהבים את המדינה הזו אין לתאר

אבל היא בחרה לעצמה שיטה שתטיב עם מישהו אחר

לכן אנחנו מתרעמים – אנחנו קמים – אנחנו זועקים

וקוראים תגר על אותה ברית נישואין

וכבר מתחילים לחשוב על חלוקת ממון והסדרי ראייה

כי אם היא רוצה שוב יחסי כבוד הדדיים היא צריכה להתחיל לחזר אחרינו בחזרה.

אנחנו לא השתנינו יותר מדי בפנים ויש בנו אהבה

אבל היא צריכה לזכות בה שוב.

שתמצא שיטה חדשה.

                      +
שד' רוטשילד

בין מזא"ה לבלפור  או בכל המרחב הנתון שיתפנה עבורינו

אז חיים טובים

וניפגש

עזי  -: 0544266802

            
           דבר המועצה:

1.   קיבלתי המוני תגובות בשבוע שעבר, ברובן תגובות הזדהות ופה ושם לשמחתי גם תגובות של דעות מתנגדות – אחרות – שונות. וזה נהדר כי זה חשוב לשמוע גם את הצדדים האחרים, גם את השעות השונות לשלנו. שכן רק כך יכול להתפתח שיקול דעת מאוזן ואמיתי המכיל בתוכו את מכלול הרעיונות והדעות בנושא. תודות לשני הצדדים.

2.     בשבוע שעבר השתלבנו באופן אינטגרלי ממש בין יושבי   האוהלים- זה היה מוזר – מרגש – מפעים – מעניין ובעיקר כייף כמו שאנחנו בדרך כלל יודעים לעשות.

3.      גם השבוע ניפגש באותו מקום ובאותה שעה ( 21:00 וצפונה )נפרוש את המחצלות והציוד ונעשה את מה שאנחנו עושים הכי טוב.

4.      כמו ששמתם לב כתבתי שני טורים השבוע, אתם מוזמנים להגיב לאיזה טור שאתם רוצים. לשלוח במייל ,בפייסבוק, לכתוב אותה באתר , לצעוק במגפון, באיזו דרך שבא לכם שקולכם ישמע.

5.      "מלכים ברוטשילד" הוא בראש ובראשונה מיזם חברתי. השחמט הוא התירוץ. כל מה שעשינו פה ב-8 השנים האחרונות היה וימשיך להיות בשביל לקרב ללבות. בשביל להכיר אנשים ובשביל לאפשר לאנשים להכיר אנשים אחרים. לפצוח בשיחה, למצוא קווי דמיון , להיפגש עם האחר ואולי אפילו לאהוב אותו.
המיזם פועל בהתנדבות ובהמון השקעה ממפעיליו כשכל שכרו הוא הסיפוק שנובע מההצלחה.
ההצלחה של ערב נוסף שעבר, הצלחה בלראות אנשים חדשים שהצטרפו, הצלחה שאין מפגש הדומה לקודמו – בכל שבוע מתרחש משהו אחר.
ורוב רובה של ההצלחה קורה מתוך התמדה ואכפתיות של האנשים שמרכיבים אותה.

6.      אם אתם עושים משהו טוב  גם אם אין בחובו שכר, התמידו בו, המשיכו, כי השכר קיים, גם אם אינכם מצליחים לראותו.

7.      בתוך כל גל המחאה\מהפכה\הפגנה הקם בימים אלה בארצנו – אני חייב לומר שאני כמבקר תדיר רואה ומרגיש גל של אהבה שיתוף והדברות המניע את העוצמה הגדוה הזו.

8.      לכל הציניים שבחוץ - זו לא תמימות – צאו ותווכחו.

9.      סיסמאות נחמדות שדליתי מההפגנה בשבת:
a.      ליצן בלי חצר
b.      חנה גרה בפרדס
c.      שיר בלי בתים

10. אין על אהבה.

1.