חברים וחברות
0o0o0o0o0o0o0o0
זה צמיג קטן
יריעת שומן מיותרת
לא קשורה למתאר המובן
אפשר לומר – שוררת
מן חגורת בטחון אישית
נלווית
כזו שגורמת לשומר בקניון להרים גבה
"לא, אין לי שום דבר מתחת לחולצה"
זה שלי
הבאתי מהבית
יותר נכון מהמטבח
אז תעביר את הסורק שלך
ונסגור את ההשפלה
זה הגלגל החמישי - הספייר
שנסחב איתי לכל מקום
מעוגל סביבי
מעוגן בחוק
למרות שאני יכול להישבע
ולא בצחוק
שאולי רק בעולם הבא
יתפנצ'ר לי איזה ונטיל
אבל עד אז...
את הנישה הזו הוא לא יצטרך להציל
ובכלל בעניין גלגלי הצלה
יש לי מספיק חברים טלפונים
שיכניסו אותי לבהלה
בוא נודה בזה
אנחנו לא אחרי החגים
וגם לא שבועיים אחרי לידה
אין לנו תסביך מסוים שגורם להרס
ובודאי שאין פה שום דיבור על כרס
מדובר על אחרון הצמיגים
שמסרב להתפוצץ
הוא גם זה שממשיך לזוז
קצת אחרי שהגוף קופץ
אנחנו איתו ממתי שיש לנו זיכרון ברור
או במקרה הטוב, משנתיים אחרי השחרור.
אז מה כל כך קשה להיפרד בידידות
מאותו מנגנון ריפוד ?
לומר שלום ביום בהיר אחד
לשמור על נתק ולחיות בנפרד.
או קי , אני מבין
יש איזה שהוא סוג של קשר
שנטווה עם השנים
אפילו קיימים כמה אנשים משונים
שמזהים אותנו לפי השומנים
יש בגדים שאפילו נראים טוב עם הרמפה המאולתרת
והכורסא בסלון שקועה לתפארת
ועוד כהנה איכויות שלמדנו לאהוב עם הזמן
שקשורים פיסיולוגית לאותה יתרת שומן
אבל בלי אור או צל ספק
הג'ינס מאותת ודוחק
שהגיע הזמן להתנתק.
ואכן..
לפעמים זה קורה
אתה מרגיש שעלית על הגל
אתה נכנס לשגרה ספורטיבית
ומתחיל לרדת במשקל
פוסח על הרים של עוגות קרם ועוגיות
מנות לזניה מוקרמות בשמנת ופטריות
מדלג כמעט מבלי להרגיש
בין צ'יפס טוסטים וקיש
מתעלם בהתרסה ממגש של פיצה מבעבעבת
ושווארמה בלאפה לא עולה על הדעת
ואתה ממשיך לרכב על הסוס
ועומד על שלך בלי היסוס
צולח ערב של גבינות ויין בלי אף טעות
ומאגף ברביקיו של יום עצמאות
ומרגיש שהבריאות ממש מחכה בפינה
נותרה לך באמת עוד כברת דרך קטנה
להמיס את המעטפת הסופית שלא סרה
לישר את הקו הותיק של הגיטרה
ולקבל את האיש במראה בברכה
ואז כהפרת הבטחה
ואפשר לומר במבוכה
מסתיימת המהפכה
כח הרצון ששלט עד כה בתבונה
נופל שדוד מול בורקס גבינה
וממקם אותו בחזית הצמיג
שכנראה ימשיך איתנו לעתיד.
הערב בשד' רוטשילד בין בלפור למזא"ה בשעה 21:15 .
עם צמיג או בלעדיו..
בואו להנות מהאוויר והאווירה הטובים שבשדרה
ותזכרו.. יותר חשוב מלאכול
זה תמיד לשתות אלכוהול
J
אז חיים טובים וניפגש
עזי
היום אי-אפשר ליצור איתי קשר ב: 0523414857 כי שוב גנבו לי את הטלפון!!
אבל אפשר להשאיר הודעה.
הודעות:
1 עוגות – זו סאגה בלתי ברורה, תמיד יש להן סיבה או ייעוד שאין להם שום תפיסה עם המציאות. תמיד הן יהיו מיוחדות או לפחות מיוצגות כך. אחת הגיעה במיוחד מחו"ל וזו בכלל עוגה של חתונה, המתכון של זו עבר שבעה דורות במשפחה, והשנייה עשוייה כולה מחיטה, ויש עוד מלא: יומולדת, הפתעה, קצפת , שמרים, שוקולד. והעוגה שאף אחד לא יכול לסרב לה: עוגת ה"עשיתי אותה במיוחד בשבילך".
2) תודות לאבנר שניהל את השדרה בתקופה האחרונה, עם עזרה של אמיר שנכנס לשלילה, וארנון שחזר אלינו מחופשה. ריספקט!
4) המלצת היום : צאו וטיילו בארץ.. כי היא מדהימה ויפה וכל כך כייף וקל לעשות את זה. בלי תכנונים ושאלות של כבדים.. קחו את עצמכם ואולי שניים שלושה חברים וצאו למרחבים...
5) היום אני בא...
עשית לי חיוך.
השבמחקמאוזן לאוזן.
חיוך ראשון היום, ואני ערה
מ-07:30 בבוקר.
תודה!!!
עזי...מדהים.
השבמחקנהניתי מאוד לקרוא ולצערי הרב מאוד התחברתי לכל מה שנאמר כי אתה יודע שגם אני כבר מזמן לא 'שבועיים אחרי לידה'.
שיהיה יום טוב,
קרולינה
זה קרב אבוד, עניין גנטי כנראה
השבמחקאמנם אני לא שמן
אבל כבר כמה שנים, גם לא רזה...
נתראה בערב, החל משבוע הבא אני בהודו לחודש וחצי אז נתראה בנובמבר.
אאח,... גדול גדול... כמו גלגל דקיק של משאית רזה ומחוטבת
השבמחקשמפתיעה בתקינותה ניידת משטרה בביקורת פתע.. בן אדם -
אתה הרי לא צריך שום דיאטה...
אבל עזוב אותך ממשקל - וחריזה מקצוענית, שירה, ואומנות,
ובוא נדבר על העיקר -
חובבנות.
"חובבנות או נמות".. למשל - שמסדרים לך פגישה חשובה,
עם מיליון לחצים, מוזמנים מוצפנים, ואימיילים של פוזה,
ובסוף אתה נתקע בחדר צדדי, כמעט לבד, כמו במסדר זיהוי של קייזר סוזה,..
כמו עמל של ימים חודשים ושנים, וזיעה למודת ניסיון,
שיורדים לטימיון, אל מול
משווק שלא מכיר את המוצר,
מוכר ששכח מה מכר,
מתקין ששכח ללמוד את המניואל,
או מלצר בבית מלון
בשם מנואל.
אאח.. הצליחו להוציא לי את רב הרוח מהמפרשים היום,
וללא איתני הטבע, ואני נאלץ לעבור למנוע החשמלי,
המטונף והמסריח,
שתוך כדי רעש נוראי מקדם אותי
בקושי
במהירות שני סי-ארים לשעה
שזה בערך שלושה קשרים ימיים
או מטר לשנייה
והופ - אני מגיע לעמדה שלידי
וחוזר לזו שלי
וכך - לאט לאט
לאט לאט
מתקן
עוד
באג
ועוג
באאא
אא
א
ג
ו
ע
ו
וווו
ד
.
...
באג
.
עד שאני נרדם, ומוצא סיבה אישה אנרגיה חדשה
לעוד רעיון עוד משפט עוד מילה
ועוד מילה
וחוזר חלילה.
נפלאות הצמיג – תגובה מהבטן:)
השבמחקחודש רביעי בהתהוות...
בדיוק השלב שבו מתחילה כרסונת קטנה,
עוד לא הבטן העגולה המצהירה לכל העולם
אני אישה הרה!
אלא מין צמיג מדושן , אשר לעין בלתי מזוינת
עשוי פשוט להסתמן כמו כרס לתפארת
מפתיע לגלות שאימת הצמיג מכה בך
גם כשזה לגיטימי ומותר , ו"הריון הרי זה לא הזמן לדיאטה"
ולעלות במשקל ולאבד כל צורה זה טבעי ואפשר
למעשה ע"פ הספרים - 15 קילו עודף זה רצוי ומותר
ולפתע, שנים של הכנסת בטן בלתי מודעת
נמחקות כלא היו...
אט- אט, את מאבדת את היכולת והמיומנות
שהיו לך להתהלך רוב היום בנשימה
עצורה ובטן מהודקת,
שלא תטעו זה לא עניין של בחירה
פשוט אי אפשר להכניס
ולפתע פתאום צריך לדעת לשחרר
לתת לצאצא להתפתח ולהתאוורר
להבליג באומץ על מכרים וזרים שמחליקים יד על בטנך
קוראים לך "שמיינלה" ומחליפים רשמים על משקלך
לא להיכנס לדיכאון שבמראה נשקף לו בלון
לא לאבד תקווה כשחצאית עם גומי נהפכת לשגרה.
וכך גודל לו הצמיג ומתרפד
ובקרוב יתנפח לממדים של בלון
ורגע לפני שיתפוצץ (טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה)
ייצא לאוויר העולם וישאיר אחריו
צמיג מפונצ'ר
מובן שמכל העז ייצא מתוק,
ובסוף הדרמה שוכן לו תינוק
ועל כל התסביכים הריקניים
אפשר יהיה בכיף לצחוק.
(מייד אחרי שאגמור את כל הקלוריות
בהנקה מסיבית לשרוף)
סתם חשבתי שאולי זה בדיוק הזמן לשנות סדרי עולם
ולאפשר לכולנו קצת לשחרר
מבלי שנרגיש כמו הבן הסורר
וזה עוד לפני שהזכרנו את נפלאות הישבן...
בתאבון שיהיה לכולם!!!