קינון ישיר

     

      חברות וחברים מקננים

(ಠ益ಠლ) ლ(ಠ益ಠლ) ლ(ಠ益ಠლ)

למה החדר הזה תמיד נראה כמו מעברה

הסיטה הראשונה את נושא השיחה לכיוון פינתי הקטנה

המקדחה תלויה על המדף , אקדח דבק חם לייד החלון

סטים של שחמט לייד ערימת נעליים על הרצפה

וזה מבלי לדבר עוד על נקיון

אה אחחממ – זהו חדר העבודה שלי

כחכחתי במין קריאת אזהרה כללית

כמו מצביע על סעיף נשכח בחוזה החתום

כשנכנסנו לבית החלטנו  פה אחד – בחלוקה שווה

את מעצבת את כל הבית וחדר העבודה מוגן בתמורה.

תחילה הייתי משנה פה את התאורה- התעלמה מקיומי

מכניסה שטיח פרנזים ומעיפה את הגיטרות למחסן

אפשר למצוא באיקאה משהו אטום לכל הניירת מהשולחן

ארונית בגווני שמנת שישתלבו עם וילונות רטרו יד שנייה

ולמה אתה צריך אלף עטים לעזאזל מספיק לך חמישה

החדר הזה חייב להשלים את האווירה הכוללת בבית

אם רק נתלה תמונה במקום הקליעה למטרה

נכניס לפה איזו כורסא אישית קטנה

נוציא את המחשבים משדה הראייה

אפשר יהיה סוף סוף להיכנס לפה באנחת רווחה

עיניה נעו בתזזיתיות ברוח הוילונות הדמיוניים

בוררות מתוך אפליקציות וירטואליות בדים צבעוניים

כתפיה סופגות את משב החידוש הקולח

ביצר קינון משתלח

גופה מסתובב על כסא המחשבות שלי

בחדר שעד לפני רגע היה שלי

בפינת המוזה המעופשת שלי

בסביבת היצירה הפרטית שלי

שמציתה רק את הדמיון שלי

עם אותו זבל חסר עיצוב ותכלית

ואותן שטויות נטולות כיוון ומטרה

ובשנייה אחת של העדר שמירה

מוצאת ההריונית פירצה בחומת האש שנפלה

ובלי להתבלבל עושה בו כבשלה.

+

שדרות רוטשילד    

בין מזא"ה לבלפור

כל יום שלישי

אז חיים טובים

וניפגש

עזי לוי : 0544266802

הנה זה בא:
1) החופש מסתיים.

2) החופש נגמר.

3) תם החופש.

4) המחאה לאן? האם השגנו משהו ? הרבה ? קצת?מספיק?  מה שלא יהיה השמענו את קולנו ושינינו את צורת החשיבה.
5) עוד לא נגמר – חשוב להגיע להפגנת המליון – אם אתם מאמינים שיכול להיות פה יותר טוב.

6) מזה חודש לא הגבתי באופן ישיר לתגובות חריפות\תומכות\מעניינות  שהגיעו בעקבות דברי הכתובים. אך אני מוצא לנכון להזכיר בקצרה רעיון מרכזי שעלה מתגובותו של תמיר, שעם חלקים נרחבים ממנה הסכמתי, מה גם שאני מכיר קצת את האיש ומעריך את דרך מחשבתו ופועלו. והרעיון הכללי אומר: שעלינו מוטלת אחריות גדולה יותר מאשר על הממשל ועל השלטון. אם נדע לעזור לעצמנו ליצור סביבת חיים תומכת והדדית תוך כדי נתינה ושיתוף, התלות בממסד תצטמצם והבסיסים הערכיים שלנו כחברה בריאה-תרבותית-שוויונית יהיו מוצקים וחזקים מכל פרמטר משפיע אחר.

7) בנוסף – אתייחס גם לדבריי בפתיח במייל (ובתגובה הראשונה) – לא מספיק להאמין ברעיון. צריך גם לבצע אותו ויפה שעה אחת קודם.

8) היו חזקים.
8.8) אתם יותר ממוזמנים להגיב.

9) השבוע אני עדיין מגיע

10) מלאי אהבה

11) והשבוע גם שק של אמונה.

מסע פילים

           חברות וחברים עמוסים 
      /    ( o \     /    ( o \    /    ( o \     /    ( o \      /    ( o \     /    ( o \    /    ( o \     /    ( o \

אני מביט במראה האחורית

הגדולה כבר שמטה ראשה לצד

משמאלה הקטנה בזווית חדה עוד יותר

אין מה לעשות

חמש שעות של מגלשות מים לרוב עושות את זה

אני מגלגל את השיחה מהבוקר עם הראשונה

"בטח, שטויות, אין בעיות, קטן עלי, אני אפילו לא לוקח עגלה"

בועות הבטחון המופרז מתנפצות על ראשי הדואב

ההרגשה הכללית דומה יותר לסיום גיבושון שייטת

תוך כדי שיורים עלי תמידית מאקדחי מים של האויב

המזגן על המתג הקיצוני ולמרות פעולותיו הקדחתניות

טיפת זיעה ראשונה מקימה אוהל על מצחי השזוף

כמו מודיעה לשאר הנקבוביות הרדומות

קדימה לצאת לרחובות, אותנו לא יקפיאו בתוך הגוף

אני אומד את המצב

350 מעלות צלזיוס בחוץ

25 מטרים מהחנייה לכניסה

7 תיקים

5 מצופים

3 כובעים

וצידנית אחת ריקה.

אה..וכמובן שתי נסיכות ישנות ואף לא מנשא אחד לרפואה.

החישוב הוא פשוט, מרגע כיבוי המנוע יש לי חצי דקה

בטרם יפוג החמצן הקריר וחלקי רכב יכנסו לתהליך המסה

את התכנון הראשוני ערכתי כבר באיילון

את התיקים אני מחלק בשיווי משקל על גבי

את הצידנית על הצוואר ואת הכובעים בכיסים

קפיצה במקום כדי לבדוק שכלום לא נופל לרצפה

שולחת את זכרוני לשנייה למארב לבנוני נשכח

עיגולים רחבים נקווים בחולצתי המתלחלחת

אני משחרר אבזמים של כסאות ומניף אחת על כפיי

ממשיך ומתעלם מחתכים שמתחילים בעומקי הרצועות

וצועד בנחישות לצידו השני של הרכב

המפתחות נופלים – אני מקלל את כל העולם

כמדען טילים כימיים אני מתכופף בזהירות עם המשא

ומרגיש איך בהילוך איטי מפלי הזיעה שוטפים את משקפיי אל המדרכה

הם נתפסים עם הזרת הפנוייה – הכל עניין של אמונה

השנייה מועמסת על הכתף האחרונה

וצפצוף האזעקה הנועל מסמן את תחילת הצעידה

כולי מנותב אל כניסת הבניין ואל המעלית הצרה בעולם

מי היה הארכיטקט נפשי קוראת אפילו נפולאון נכנס פה רק מהצד

אני לוחץ וממתין נצח, עד שכבודה תואיל ליפול מהקומה האחרונה

רק שלא יעצור אותה ההוא עם הכלבה החולה

או אלו שכל הזמן רבים עם דלת פתוחה

או הזקנה שחופרת שעות

אני מתפלל חרישית כאחרון הגיבורים נוטף דם יזע

ואם היא לא מגיעה תוך עשר שניות

גם דמעות.

+

שדרות רוטשילד    

בין מזא"ה לבלפור

כל יום שלישי

אז חיים טובים

וניפגש

עזי לוי : 0544266802

הסוף קרוב( לא ברור של מי):
1) מסע פילים הוא מסע המבוצע ע"י לוחמים בצבא במסלול הכשרתם להתמודד עם קשיים ותנאים קיצוניים- שום דבר מאלה לא מכין אותם לחופש הגדול.

2) מחאה בתוך מחאה : יש לנו קושי לא ברור ואף הזוי בקשר לפעולות הבסיסיות של קיפול והקמה של רבי השח. מסתבר שאנחנו מיקרו-קוסמוס של החברה. כל העומס נופל על שניים או שלושה אנשים בעוד בכל שבוע מגיעים למעלה מעשרים איש להנות, זה חייב להיפסק. אם לא תהיה יותר הדדיות והתנדבות לעשות דברים למען כולם – ערבי השח ייפסקו. אני מניחחח שאין טעם להרחיב בעניין. כולכם ברי דעת.

3) זה עדיין מתחבר למסרים משבוע שעבר – אהבת חינם – לתת ולא על מנת לקבל.

4) טל בר און, הרב אמן הטרי שלנו מארגן סדנה למצוינות בשחמט, לכל המעוניינים הפרטים בלינק הבא – מומלץ מאוד   http://www.chess -il.com/forum/viewtopic.php?f=7&p=179359#p179359"
5) ליבנו עם הדרום – מקווים ליותר שקט בכל האיזורים

6) אבל אם כבר נגזר עליכם לבלות קצת זמן בממד קחו לוח שחמט.

7) יכול להיות שמשבוע הבא לא אוכל להגיע במשך תקופה קצרה – הודעה תגיע בהתאם.

חומות של אהבה

        חברות וחברים אוהבים

▒▓░♥▒▓░♥▒▓░♥▒▓░♥▒▓░

לא הספקתי לקנות לה ורדים

או קופסת שוקולדים מעוטרת

אפילו לא כתבתי לה שיר

או כמה מילים על אהבתי המסחררת

אבל הצלחתי להוציאה מהעיר

במסלול של רכבת הרים

בשובל של חופש זמני

מזרחה

לעבר עיר המלכים

רק היא ואני

בלי תכנון מסויים אבל עם שקט נפשי

עם חיוך של רווקים כמעט כמו לפני חמש שנים

מאפשרים לאוויר יבש וקריר ללטף צוורים

כצעיף רוח נעים.

מסורת היא לנו זה חצי עשור

עת ירחו של אב מתמלא בלובן מסמא

וזרעי אהבה נזרקים מהילתו

נמשכים אנו אל מבני האבן העתיקה

אל בין החומות והזכרונות של היסטוריה שלמה

הנמהלת בשובבות עכשיוית בסיפורינו המקומי

בבחירות שעשינו מתוך תשוקה

בפניות שבחרנו באמון הדדי

בחוויות שנחקקו לנו בתודעה

ובאותם חיים קסומים שעיר זו סימנה את תחילתם.

מזגו החם של אוגוסט כלל אינו מורגש

ומדרגות מעוקלות מושכות אותנו מכאן לשם

במרדף דמיוני אחר צלילי נבלו של דוד

בריח של הרפתקאה המצפה מעבר לפינה הבאה

והנה שוב עלייה מתונה

דרכנו נצבעת לאור פנס מיושן

היא עוצרת ונצמדת בגבה למרגלות האבן הקרה

נושמת נשימה עמוקה

עיניה משייטות כמקריאות רומן ישן

כמצביעות על דקויות שמובנות רק לבן זוגה

והאחרון מאט את תנועתו ועוטף את יישותה

כמו מקשיב לשירתה השקטה

למשאלתה

מקרב את לחיו ללחיה

הם מביטים לאותו כיוון

ומרגישים את אותה תחושה

באותה שנייה מתוקה

הם אחד.

+

שדרות רוטשילד    

בין מזא"ה לבלפור

כל יום שלישי

אז חיים טובים

וניפגש

עזי לוי : 0544266802

באהבה:
1) רק אהבה מביאה אהבה.

2) ממשיכים להיפגש בשדרה – למרות שהיא עמוסה ומלאה – נבוא ונשחק באהבה.

3) לכל מי שחדש ורוצה ללמוד – אנחנו מלמדים בכל הרמות ועם המון אהבה.

4) הירח עדיין מלא אז תהנו ותביאו אתכם מישהו לחלוק איתו את המחזה.

5) אומר את זה תמיד אבל מתכוון לזה כל פעם מחדש – אוהב אתכם הרבה.

טי באב'

    חברות וחברים

˚∆˚ ˚∆˚ ˚∆˚ ˚∆˚ ˚∆˚ ˚∆˚

פעם בשנה כשמגיע ט' באב איני מרבה במילים משמחות אלא מנצל את התאריך כדי לציין בכמה שורות את אותם מאורעות שמציין העם היהודי בהקשר לאותו בית מהעבר שכבר לא ניתן להציל.

אודה ולא אסתיר שכבר שבועיים שמדגדג לי באצבעות להגיע לתאריך הזה שנופל ביום שלנו ולעשות את הקישור הבלתי נמנע בין הגנה על בית ( המקדש ) לבין המלחמה על הבית ( הבלתי ניתן לרכישה ), אך לפני שאגש אם בכלל למלאכת חיבור הקצוות בואו נזכר מה היה שם בתקופה ההיא.

Take 1

הסיפור מתחיל עם אחד שמו דוד, גבר גבר בוגר סיירת שבעברו מבצעים בעורף האויב (תרתי משמע) שככה מבלי להרגיש מומלך על עם שלם, החי על חרב ומתפלל לאלוהים אחד. וכך בעודו עסוק בלחימה ומערכת בריאות קלוקלת הוא מקבל מסר מאוד ברור להתחיל לבנות בית לאלוהים, מקום מכובד שאפשר להעלות בו עולה או שתיים כשהשעה דוחקת. דוד מגיע למלך יבוסי ומבקש לקנות ממנו איזו פיסת נדל"ן עליה הוא שם עין לא מכבר. המלך היבוסי רק מהפחד והכבוד מוכן לתת לו בחינם אבל לדוד שלנו חשוב הצדק והוא מחליט לרכוש ( זה גם יעזור לו בטאבו מאוחר יותר (.
עוברות השנים ודוד כבר הכין את כל החומרים הנחוצים לבניין את השרטוטים ואפילו כמה פיגומים, אך ברוב זמנו הוא נשאב לענייני בטחון. ואז רגע לפני שהוא מת הוא משאיר לבנו היורש שלמה תכנון אדריכלי מדוקדק והוראה מפורשת.

שלמה נפל על תקופה טובה של שקט מדיני ולכן הקדיש את כל כולו לנשים ולפרוייקט חייו- בית המקדש. רק שעל כל חוכמתו נוסף גם חוש עיצובי יקר מאוד, שאת מימונו השיג שלמה מהטלת מיסים כבדים על העם ושיעבוד כמה עמים אחרים לעניין ( נשמע מוכר ). בית המקדש הוקם והפך את ירושלים לאחת הערים התיירותיות ביותר. מכל העולם הגיעו לראות את פלאי הבנייה.

בהתחלה העם אהב את זה ושמח לראות קצת אשוריות ומצריות עושות שופינג בעיר, אבל מהר מאוד הרים את הראש והבין שכל העושר הזה מסביב יושב על הגב שלו, ואז כל העם היה מעמד ביניים אחד גדול. ולכן הוא התחיל לוותר לעצמו ולחטוא מכל הבא ליד, הרי אם עושים את זה בארמון אז זה טוב גם לרחוב. הריקבון המוסרי בעם תיאר רק ברמזים את המנגנון השלטוני המושחת. שופטים רודפים שוחד , שרים סוררים, כהנים וחכמי עם עובדים עבודה זרה בבית המקדש עצמו....בקיצור סדום ועמורה.

תוסיפו על כך כמה החלטות מדיניות עגומות ותקבלו התקפה של נבוכדנצר מלך בבל על ירושליים והחרבה של הבית המקדש + בונוס של ויזה חד כיוונית לעירק.

[שלטון מושחת + עם חוטא = אריבדרצ'י ]

Take 2

אז חזרנו לארץ אחרי דור בגלות, דוברי עיראקית גאה עם מסורת יהודית עתיקה ובהנהגת זרובבל ויהושוע הכהן ניגשו לבנייה מחודשת של בית המקדש, גמובן שהכל  במסגרת החוק לשימור מבנים ציבוריים ובתמיכה של כורש שדעת הקהל חיובית הייתה לו כאוויר לנשימה.

החברה שלנו שיפצו שיפוץ בסיסי ללא עיצוב מיוחד והחזירו אותו לתילו רק כדי שירגישו שהם בבית שוב. כן כן לפעמים המילה בית מסמלת שייכות ולא רק מבנה עם שימוש מסויים.

וכך זה היה עד שהגיע הורדוס.
עוד לא שהה פה דקה, קלט את הפוטנציאל, גייס כמה משקיעים ושדרג לבית מקדש הייטק בסגנון עיצובי עוקר עיניים. סיים את שלטון החשמונאים והחל מקבע את הסטטוס קוו לשלטון רומאי מתמשך.

אבל ברומא כמו ברומא כולם נגד כולם, זה רוצח את זה וההוא חותר תחת השני – לא ניכנס לשמות. בלאגן שלם. שבסופו מחליטים טיפין טיפין לכבוש את הארץ.

מתחילים למרוד פה בכל פינה ואיזור- המרד הגדול\מרד התפוצות\מרד בר כוכבא ועוד כהנה וכהנה התבצרויות ולחימות מקומיות. 

כאלה אנחנו עקשנים ולא מוותרים בקלות.

אבל גם טיפשים ! ולא מאוחדים ! ובזמן שנכבשים אתרים היסטוריים בגליל ובדרום פורצת יריבות בין פלגים שונים בהנהגה, ובין מובילי מרידות מקומיים שחושדים זה בזה בחוסר טוהר המידות ואף בבגידה. ואם נקח בחשבון גם ככה את השוני בין הפלגים בעם ובדרכי האמונה קיבלנו חבית אבק שריפה עם פתיל בוער.

אז הרומאים עשו בשכל, ישבו וחיכו עד שנתיש אחד את השני במלחמת אחים ארורה ואז עם כל הכוחות נכנסו בירושלים והחריבוה.

[שלטון זר + שנאת חינם = סיונרה ]

Take 3

עוד לא היה, בשביל זה צריך לבנות אותו שוב.

אבל הצגתי פה בקצרה ובהומור משהו את הסיפורים כדי שנלמד משהו מההיסטוריה, שלא הייתה כל כך שונה מהיום.

עם מול שלטון, בטחון מול כלכלה חברתית, ערכים מול ממון, יחד מול לחוד, שנאת חינם מול אהבת חינם.

בנוגע למחאה – עלינו להשאר יחד – להמשיך להלחם על מה שחשוב לנו אך לא לוותר על עצם קיומנו ועל אופיינו בעודנו עושים זאת.

ולזכור שלמרות הדרישות והרגשת חוסר הצדק -  אנחנו חייבים להיות חלק מהשינוי!

אנחנו צריכים להשתנות בעצמנו כדי לאפשר לשינוי להתרחש.

מקום למחשבה.

  +

שד' רוטשילד

בין מזא"ה לבלפור  או בכל המרחב הנתון שיתפנה עבורינו

אז חיים טובים

וניפגש

עזי  -: 0544266802

            

במתווה:

1.      זה השבוע השלישי שאנחנו יושבים בים אוהלים – סופגים את האווירה ותורים משלנו לתרבות המקומית – בימים אלה יש הרבה יותר תנועה ועניים רב – אנחנו מחבקים את כולם ומזמינים אלינו לפינה הקטנה בשדרה.

2.      לפני 4 שנים ט' באב נפל ביום שלישי וכתבתי על כך מספר מילים שווה להעיף מבט תשעה באב.

3.      בשבועיים האחרונים חגגו יומולדת יקירי השדרה : אורן רובין, יוסי אופק וטל בראון.
אוהבים אתכם ומאחלים לכם כמו שאנחנו יודעים רק חיים טובים.
יוסי יגיע הערב עם מטעמים לחגוג את המאורע עם המלכים – שאפו.

4.      התגובות שהגיעו בעשרות ואחוזי הקריאה המפנקים של השבועות האחרונים עושים שני דברים, ראשית הם מרחיבים את ליבי, ושנית מעלים אצלי שאללגבי התכנים שגורמים לאנשים להתעניין ולהקליק.

5.      אל תחדלו להשיב ! להגיב ! לתרום את מילתכם- תמיד יהיה מי שיקשיב.

6.      השבוע דיברנו על שנאת חינם ( ט' באב ) וכו', בשבוע הבא יחול ט"ו באב שהוא כל כולו על אהבה. אז תתחילו לשנות גישה.

7.      אין אל אהבה.

8.      הערב אגיע מאוחר מן הרגיל.

9.      זהו – כל הילדים בחופש – מבטיח שעוד אכתוב על כך מילים.

10. עוד אנקדוטה קטנה –  300 אלף זו לא המטרה. המטרה היא להניע תהליך של שינוי – 300 אלף הוא רק מספר שממחיש כמה אנחנו רוצים להשיג את המטרה.

האוהל הציבורי

הרבה מאמרים נכתבו בשבועיים האחרונים  בעד – נגד – בצד -  מעל,  מכיוון שונה מפן אחר, מבפנים מבחוץ , מהלב ומההגיון.

המחאה מתעצמת , המנהיג הנוכחי נראה (לפחות על פניו ) כמי שאינו מתעלם מהקולות . את רמת העשייה שלו נוכל למדוד בעתיד הקרוב והרחוק. אבל כדי שתתחיל להיות עשייה חייבת להיות שינוי מגמה – שינוי שיטת החשיבה.

למרות שעל עגלת המחאה מצטרפים חדשות לבקרים מיני עמותות-זרמים פוליטיים-מפלגות המחפשות טרמפ ושאר ירקות – המחאה היא אמיתית ואותנטית

וכווולנו יודעים מזמן שזה לא ראש הממשלה אשם , גם לא הכנסת הנוכחית,

ובטח לא המדינה כיישות ערטילאית.

זו השיטה שבגדה בנו.

נוכל לומר שקשוקה, רפיון ערכים וכל מיני צירופים עם המילה הון,

אבל המגמה הכלכלית הכללית הביאה אותנו לחשוב בעיקר על עצמנו

לשכוח שאנחנו קולקטיב, לעמעמם את הזכרון שנולדנו כציונים שהצליחו ביחד

להקים פה מדינה, עם אחד שכל חלקיו חשובים. קהילה אורגנית מאוחדת.

עם כל הסרקסקטיות הגזענית וההבדלים התהומיים בין העולים בעליות השונות.

יצרנו פה את הקסם הגדול בעולם הנקרא קיבוץ גלויות.

ובגדול היה אכפת לנו. מהכל. כן, גם אחד מהשני.

עד שהתחיל להיות פה קצת טוב. כמו בכל ממשל תקין גם כאן דאגו להזכיר לנו שאנחנו חיים על החרב ושאוטוטו הולכים להשמיד אותנו אם לא נשים לב.

אז שמנו לב. הרבה יותר מדי לב. הפן הבטחוני העסיק אותנו ערב והשכם.

וכבר שכחנו שיש דברים אחרים. המילה שלום קיבלה את כל המרחב התקשורתי.

כך בשעת טשטוש התחילו לדפוק פה מגזרים נידחים. ואיך נתעניין במגזרים נידחים כשנלחמים פה על השלום ( הערך שקיבל מעמד של קודש בקירבנו ).

השיטה הוכיחה את עצמה, דפוק אותם מהקצוות ודבר אל ליבם בוז זמנית.

כך התחילה ההתקדמות למרכז הקונצנזוס, בצעדים איטיים ומדודים, עבדו ביסודיות ובמושגים של הפרטה, בהדרגתיות העבירו מסר למורים על כל הסתדרויותיהם שלחנך בארץ הקודש זו משימה בזויה ממנה לא ניתן להתפרנס. אנחנו שתקנו. אחר כך באו העובדים הסוציאליים שבלעדיהם החברה הייתה שוקעת במהירות ואמרו עד כאן. ובאמת שם הם נשארו. שכן אנחנו שתקנו. בעקבותיהם הגיעו השוטרים-הכבאים-כוחות ההצלה שבחרו לחרף נפשם להציל אותנו מבחירה. ואנחנו שתקנו. גם כן קהילה אורגנית. הרופאים שאיתם ההזדהות הייתה אמיתית הצליחו לגעת בציפור נפשנו האישית ובמחאתם המוצדקת צפינו על המסך בסוג של אהדה מהולה ביאוש ותקווה. כולם מוחים אז למה לא הרופאים? השופטים ? הגננות ? אנחנו ?

התעוררנו.

למה לא אנחנו. מי זה אנחנו?

נכון לעכשיו אנחנו קבוצות אינדיוידואליסטים שחיו בבועה קפיטלסיטית מנותקת.

בה כל אחד דואג לביתו, חי עם הקושי וההצלחות והכשלונות בעצמו. בלי שיתופיות או סוג של דאגה קולקטיבית – ועדיין מאמין שמה שיאחד אותנו יום אחד אולי זה השלום.

איבדנו את המושג חברה.

אבל התעוררנו. התחלנו לדבר. הבנו משהו מעבר ליוקר המחייה המתסיס כל בר דעת בארצנו. התחלנו להיזכר שאנחנו חזקים יחד. בלי מדים. בלי טנקים בלי יעד אויבי. אנחנו חזקים יחד כי אנחנו מדברים. כי אנחנו יכולים לעזור אחד לשני, כי אנחנו בסך הכל מאוד דומים. רופאים-שופטים-מורים-שוטרים-עוזרים סוציאלים- גרפיקאים- אדריכלים- ירקנים- פקידים-ומלאי תפקידים חופשיים. אנחנו לא נלחמים אחד עם השני על אותו ביס מהעוגה, אלא רוצים רק שהחלוקה תהיה שוויונית והוגנת כמו שפעם היה הייתה.

וכמו שאמרנו- זו לא המדינה- הוא הממשלה שנושאים באשמה – זו השיטה.

זו המגמה הכללית שבגדה בדרכנו, באמונתנו, בכוונתנו התמימה.

וכמו בכל בגידה  - המחילה אם בכלל מגיעה באיחור

מה שמקדים אותה לרוב אלו גירושים חד צדדים  בלי מקום לויתור

כי לעזאזל ..כמה שאנחנו אוהבים את המדינה הזו אין לתאר

אבל היא בחרה לעצמה שיטה שתטיב עם מישהו אחר

לכן אנחנו מתרעמים – אנחנו קמים – אנחנו זועקים

וקוראים תגר על אותה ברית נישואין

וכבר מתחילים לחשוב על חלוקת ממון והסדרי ראייה

כי אם היא רוצה שוב יחסי כבוד הדדיים היא צריכה להתחיל לחזר אחרינו בחזרה.

אנחנו לא השתנינו יותר מדי בפנים ויש בנו אהבה

אבל היא צריכה לזכות בה שוב.

שתמצא שיטה חדשה.

                      +
שד' רוטשילד

בין מזא"ה לבלפור  או בכל המרחב הנתון שיתפנה עבורינו

אז חיים טובים

וניפגש

עזי  -: 0544266802

            
           דבר המועצה:

1.   קיבלתי המוני תגובות בשבוע שעבר, ברובן תגובות הזדהות ופה ושם לשמחתי גם תגובות של דעות מתנגדות – אחרות – שונות. וזה נהדר כי זה חשוב לשמוע גם את הצדדים האחרים, גם את השעות השונות לשלנו. שכן רק כך יכול להתפתח שיקול דעת מאוזן ואמיתי המכיל בתוכו את מכלול הרעיונות והדעות בנושא. תודות לשני הצדדים.

2.     בשבוע שעבר השתלבנו באופן אינטגרלי ממש בין יושבי   האוהלים- זה היה מוזר – מרגש – מפעים – מעניין ובעיקר כייף כמו שאנחנו בדרך כלל יודעים לעשות.

3.      גם השבוע ניפגש באותו מקום ובאותה שעה ( 21:00 וצפונה )נפרוש את המחצלות והציוד ונעשה את מה שאנחנו עושים הכי טוב.

4.      כמו ששמתם לב כתבתי שני טורים השבוע, אתם מוזמנים להגיב לאיזה טור שאתם רוצים. לשלוח במייל ,בפייסבוק, לכתוב אותה באתר , לצעוק במגפון, באיזו דרך שבא לכם שקולכם ישמע.

5.      "מלכים ברוטשילד" הוא בראש ובראשונה מיזם חברתי. השחמט הוא התירוץ. כל מה שעשינו פה ב-8 השנים האחרונות היה וימשיך להיות בשביל לקרב ללבות. בשביל להכיר אנשים ובשביל לאפשר לאנשים להכיר אנשים אחרים. לפצוח בשיחה, למצוא קווי דמיון , להיפגש עם האחר ואולי אפילו לאהוב אותו.
המיזם פועל בהתנדבות ובהמון השקעה ממפעיליו כשכל שכרו הוא הסיפוק שנובע מההצלחה.
ההצלחה של ערב נוסף שעבר, הצלחה בלראות אנשים חדשים שהצטרפו, הצלחה שאין מפגש הדומה לקודמו – בכל שבוע מתרחש משהו אחר.
ורוב רובה של ההצלחה קורה מתוך התמדה ואכפתיות של האנשים שמרכיבים אותה.

6.      אם אתם עושים משהו טוב  גם אם אין בחובו שכר, התמידו בו, המשיכו, כי השכר קיים, גם אם אינכם מצליחים לראותו.

7.      בתוך כל גל המחאה\מהפכה\הפגנה הקם בימים אלה בארצנו – אני חייב לומר שאני כמבקר תדיר רואה ומרגיש גל של אהבה שיתוף והדברות המניע את העוצמה הגדוה הזו.

8.      לכל הציניים שבחוץ - זו לא תמימות – צאו ותווכחו.

9.      סיסמאות נחמדות שדליתי מההפגנה בשבת:
a.      ליצן בלי חצר
b.      חנה גרה בפרדס
c.      שיר בלי בתים

10. אין על אהבה.

1.