היה אופנוע ?

       חברות וחברים מופתעים

ג~ו~נ~נ~נ~נ~נG~o~n~n~n~n~e~

באותו רגע היה בא לי להתחרפן

להשתלח על מישהו , על משהו

לצעוק באוויר , להתעצבן

יצאתי עם הקסדה לרחוב

מסתכל בתסכול על איפה שהיה פעם אופנוע

ועכשיו אין !

זה מתחיל ברגע של בלבול

החניתי אותו שם, החניתי אותו פה

מגלגל את יום אתמול כמו שקוראים הלוך חזור פיסקה בעיתון

עד שמגיעים למקום מוכר

פה עצרתי פעם אחרונה

הגעתי לכאן, קשרתי,  בדקתי פעמיים

ועכשיו אני עומד פה כמו שליח שאיבד את הזכרון

כמו טייס בלי אווירון

ויותר מכל כמו טמבל שאין לו על מי לצעוק

היום התחיל באווירה סתווית רגילה

קפה, נשיקה, משחק עם הנסיכה

אפילו כמה מיילים של בוקר

וקריאת עיתון חפוזה

אחרי הדלת חיכו רשימת משימות שתוכננו בקפידה

לפי שעות, מקומות איסוף ונקודות מפגש

הראשונה שבהן אמורה הייתה להתחיל במפגש עם אמא

במרחק חצי שעה נסיעה

חצי שעה מבלי להתחשב בהתרחשויות תנועה

מבלי לחשב דוחק ומחנק

חיתוך ישיר, דוח בין שבילי הפקק

והנה אני יוצא החוצה והחיוך נמחק

לקח לי כמעט דקה שלמה להגיע לתובנה

האופנוע הדנדש שקניתי לפני חודשיים כבר לא יחנה בשכונה

יותר משהפריעה לי העלמותו הגנובה

הטרידה אותי אותה מציאות עלובה

של אובדן זמן קריטי יקר

טרטור בירוקרטי מיותר

כל מיני רשויות שנתחייבתי לבקר

ותוכניות שנאלצתי לבטל ולאחר

ומעל הכל זהו חוסר האונים המשווע

שמשתק לך כל רצון לעשות משהו חיובי

וגורם לך להיכנס לבית ושוב לצאת לכביש

אולי הוא יופיע פתאום על המדרכה הערומה

או שיצפאן יצא מאיזה פח זבל ויצביע לעבר המצלמה

אבל זה לא קורה גם בפעם העשרים

וכל הקללות הגסות ניתחות על פחים שבורים

ואופנועים של אחרים

בערב דועך הזעם

הגלגלים  וגוש המתכת החסר

הופכים לנחלת היום העובר

אני משכיב את הנסיכה לישון

ומתרכז בלהתעלם מיום ראשון

זה לא סוג של צדקנות אנטי-חומרית

אני עדיין מוטרד מעט ועצבני מהתקרית

אבל בפרופורציות הנכפות עלי בפרק החיים הנוכחי

אני מאפשר לעצמי להתרגז רק מדברים ממש חשובים

וכלי תחבורה דו גלגלי לא נכלל בתפריט

קצת אוטובוסים , פה ושם איזו מונית

יפתרו לי כל בעיה עכשווית

רק להתמלא ברוח גבית חדשה

להמשיך במחשבה חיובית ויצירה

להתנקות מנקמנות ונטירת טינה

ולא לאחל לאף גנב בן זונה

להיקלע לתאונה.

+

נפגשים  בלוצ'ה ("כפיות")

בוגרשוב 33  משעה 21:00

אז חיים טובים

וניפגש

עזי  -: 0544266802

חופשי בהליכה:

1)      חוץ מגניבות ישנות מתחילת השבוע, קרו גם כמה דברים טובים ביומיים האחרונים, צריך לראות את חצי הכוס המלאה ובכלל להגיד תודה שיש כוס.

2)      לא מפסיקים ונשארים תמיד בקו האושר היחודי שלי הם המגיבים האהובים :יוסי, עידול'ה, ענת, אסף, רון, לאורה, יגאל, אמיר,סמי !!! דרור וריקי.

3)      הכלים מצאו מקום של קבע בלוצ'ה ומקווה שהם יישרדו לכל העונה.

4)      תאוריה שנידונה בשבוע האחרון לגבי שחמט ונשים מחכה להישבר ע"י הוכחה בשלילה, יקומו נצר הבנות שיוכיחו אחרת.

5)      ולתאוריה בהרחבה:
בעוד שגברים נוטים לאמץ חוג או תחביב ולהמשיך איתו לאורך שנים באדיקות ובהתחייבות לא פורמלית, נשים ינסו מספר חוגים שונים לתקופות קצרות. אצל הנשים הסיפוק אמור להיות מיידי (בטווח הקצר) בעוד שאצל הגברים הסיפוק נבנה ממסורת, מאוסף התרחשויות הקשורות לאותו מפגש (הטווח הארוך). ובזה גם ניחנת חור המשיכה של נשים לשחמט באופן פרטי. שכן הלמידה והחוויה מהמשחק היא סוג של התחייבות לאורך זמן הנותנת סיפוק רק לאורך טווח ארוך.<==> שוב, זו רק תאוריה של כמה חברים, ניתן לסכול אותי במילים ובמשפטים חורצים אחרים, וכמו שאמרתי אפשר ורצוי אף להפריך אותה בעליל.

6)      למרות שמהשיר השבועי ניתנת ההרגשה שזה משחרר לפטור איזה רגש נקמנות קטנטן, אני אישית חושב שזה מיותר, לא תורם לשום דבר ולא מקדם אף גישה. ואם ניזכר במסר של לפני שבועיים, "קשה לבנות –קל להרוס". נבין שנקמנות היא סוג של הרס. ואנחנו כאן בשביל לבנות, אמנם לא קל אבל מספק ברמות גבוהות.

7)      אל תיפלו בקטנות, לפעמים עצירה קטנה למחשבה משנה את כל התמונה.

8)      אוהב אתכם באמת. ולמרות שאתם לא ממש חייבים מותר לכם לאהוב בחזרה :)