חברות וחברים נזכרים
▄▀▌■◄▐█▀▌▲▪█▄█◙
הערב לא ייתקיים מפגש
!
הערב הוא ערב יום הזכרון
לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
יום שהוא קשה ריגשית
עבור כל אזרחי מדינת ישראל.
אני במישור האישי –
נזכר באותם אנשים שהכרתי ואינם
ומנסה לשכנע את עצמי
שזה היה שווה – שהייתה לכך תכלית.
זה קשה מאוד – מכל
נקודת מבט.
אבל זה גם נותן
פרספקטיבה, לנו - החיים.
שיכול להיות שכל זה
ניתן לנו בזכותם.
היום כמו שאמרתי לא
יהיה מפגש
אבל אני רוצה לחלוק
אתכם משהו שכתבתי לפני 15 שנה.
עוד כשהייתי בסדיר.
+ + + + + + + + + +
+ + + + + + + +
מה תוכלי לומר
מול שמיים צלולים
מה תוכלי לומר
כשנגמרות לך המילים
חייל חוזר עצוב מהחלקה
כשחסר חבר נוסף במחלקה
מה תוכלי לבשר לנו עוד
?
שהגיע שלום ? שהעתיד
ורוד ?
יש מלחמה מאחורי
הקווים
ואת מספרת על שמיים
שלווים
אם תוכלי לבשר את האמת
כולה
עימדי זקופה מול אם
שכולה
מה תוכלי לבשר לנו –
בשורה
את בוכה - זה ודאי דבר
נורא
איבדת נשמה נוספת
בצפון הקר
עימדי זקופה - לבכות
מותר
עימדי זקופה מול שמיים
כחולים
עימדי זקופה גם
כשנגמרות לך המילים.
+ + + + + + + + + +
+ + + + + + + +
יזכור !
כל הכבוד על העומק...
השבמחקמעניין אותי על מי חשבת כשכתבת את השיר (למי הדובר בשיר מדבר)
אתה הולך לטקס היום?
עזי, מה שהעלתה מהעבר – מקסים, ומעבר לכך, אפשר להרגיש בין השורות תקווה ותמימות השייכים לעזי מלפני 15 שנה...
השבמחקלגבי היום, לי קשה לשכנע שזה היה שווה, שיש תכלית. אני מרגיש שיש דרך אחרת, שאני לא מצליח להגדיר במילים, ובטח שלא לתת הסבר הגיוני שיכול לעמוד כנגד הטענות שמראות כביכול שאין ברירה. אבל עמוק בפנים קיימת בתוכי תחושה שזה יכול להיות לגמרי אחרת. אם בכל העולם ירבו אותם האנשים שכיום מוגדרים כסרבנים/עוכרי מדינות/סכנה ללאום וכולי, במקום אלה הטוענים שאין ברירה, ויש להתחזק, להשתכלל ולהלחם על הקיום (קיום שלנו? של החיים? או קיום של ???), אולי הדברים יקרו אחרת.
בשנים האחרונות יום הזיכרון נהיה לי לא רק עצוב, אלא גם קצת מתסכל, בשל אותו פולחן קדושת ה"דרך" שמציג את כל מה שקורה בהקשר הזה כ-האפשרות היחידה.
מקווה להתראות בקרוב
עידו