חברות וחברים נושנים
א~ח~ח~ח~ח~ א~ח~ח~ח~ח~ח א~ח~ח~ח~ח~ א~ח~ח~ח~ח~ח
"הרצל הספר"
כל מי שהוא רענני מילדות
מתרפק בערגה על המיתוס המוכר.
ונזכר איך לפני עשור או פחות משבועיים
הוא הסיר לו את הפוני מלפני מהעיניים
והעניק לו טיפול מלכותי לעשר דקות
שהסתיים כמו תמיד
בכוס הקפה והסוכריות המתוקות
אותה מספרה באותו מיקום
אפילו השלט לא הוחלף מעולם
הפעמון מצלצל בכניסה
והברכה האישית נשלחת לכיוונך
קולות מספריים נוקשות באוויר
והריח הוא של משהו מוכר..
משהו שמזכיר..
חייכתי לעצמי כשעמדתי בכניסה
כן כן, בעידן תעשייתי של מעצבי שיער
מורגש סיפוק מענג לפגוש לשם שינוי – ספר.
היה זה בערב שלפני החתונה
בלילה אחרון של רווקות
ביליתי בבית הורי האהובים –שיחיו
למן חוויה כזו של הזדככות.
וכך בעיצומו של טיול נוסטלגי בשכונה
הגעתי לפאתייה של המספרה הנושנה.
הדלת הייתה פתוחה
ותמונת לקוחות ממתינים על הספסל
כמו קפאה מתקופת ילדות שנשכחה
התיישבתי לידם
נרגש שאותן ידיים
שיישרו לי תלתל פרוע בגיל מצווה
יסדרו את מה שנשאר מהרעמה
ויכינו אותי לחופה.
זה מדהים
איך אחרי 20 שנה
נשמרים אותם קשרים
באדיקות נאמנה.
אני מוצא את עצמי על הכיסא
של אותו רופא שיניים
קונה בגט בקיוסק של אלברט
ושולח טוטו אצל מר-יין
שזה לא שמו האמיתי
אבל בכיתה ד' זה לא היה משמעותי
ולייד בית הספר אני אקח קיצור דרך מאחורי המחסן
ותמיד אראה שם את האמפי הישן
למרות שהוא איננו
והיום עומד שם בניין
ואין לו שום רמז לבאי הרחוב.
אבל בנבכי ההיסטוריה האישית שלי
כמו לאגדות ילדות אחרות
שמור לו בהחלט מקום טוב.
+
לוצ'ה – בוגרשוב 33 –
עזבו- תגיעו מתי שאתם רוצים
עוד 2 מפגשים לאביב.
אז - חיים טובים וניפגש....
עזי - 0523414857
דברים שנשכחו:
1) לכל אחד מאיתנו את הזכרון של את אותו בעל המכולת שעדיין מוכר חצי לחם לבן, ואת המחנה בפרדס לייד המאפייה הישנה, ואת עמוס מהירקות, ורחל מהמתפרה, ואת הדוכן לייד התיכון והמלונה המסריחה..
2) עוד מפגשיים בלוצ'ה- זה הזמן להתחיל למצוא פתרון אכסון למחצלות ולאיזה כמה כריות, אני קורא לדור החדש ( אלי וכרם ) להדגים הנהגה...אה ואגב צריך גם להשיג אותם שכן לא נשאר כלום מהשנה שעברה.
3) מהמגיבים של שבוע שעבר – והיו המון – ג'וליה שהפליאה בשיר, ערן ששמח להוקיר, רוזי שעידכנה , אבישי המלך ,עידו האבא הטרי, יעל מהטיול, אדי שחיפש עצה, חושנית שחזרה למתכונת תגובה תקינה וכמובן חביבה ואחרונה ..האשה הראשונה.
4) בואו עם המון נוסטלגיה ואהבה.
א~ח~ח~ח~ח~ א~ח~ח~ח~ח~ח א~ח~ח~ח~ח~ א~ח~ח~ח~ח~ח
"הרצל הספר"
כל מי שהוא רענני מילדות
מתרפק בערגה על המיתוס המוכר.
ונזכר איך לפני עשור או פחות משבועיים
הוא הסיר לו את הפוני מלפני מהעיניים
והעניק לו טיפול מלכותי לעשר דקות
שהסתיים כמו תמיד
בכוס הקפה והסוכריות המתוקות
אותה מספרה באותו מיקום
אפילו השלט לא הוחלף מעולם
הפעמון מצלצל בכניסה
והברכה האישית נשלחת לכיוונך
קולות מספריים נוקשות באוויר
והריח הוא של משהו מוכר..
משהו שמזכיר..
חייכתי לעצמי כשעמדתי בכניסה
כן כן, בעידן תעשייתי של מעצבי שיער
מורגש סיפוק מענג לפגוש לשם שינוי – ספר.
היה זה בערב שלפני החתונה
בלילה אחרון של רווקות
ביליתי בבית הורי האהובים –שיחיו
למן חוויה כזו של הזדככות.
וכך בעיצומו של טיול נוסטלגי בשכונה
הגעתי לפאתייה של המספרה הנושנה.
הדלת הייתה פתוחה
ותמונת לקוחות ממתינים על הספסל
כמו קפאה מתקופת ילדות שנשכחה
התיישבתי לידם
נרגש שאותן ידיים
שיישרו לי תלתל פרוע בגיל מצווה
יסדרו את מה שנשאר מהרעמה
ויכינו אותי לחופה.
זה מדהים
איך אחרי 20 שנה
נשמרים אותם קשרים
באדיקות נאמנה.
אני מוצא את עצמי על הכיסא
של אותו רופא שיניים
קונה בגט בקיוסק של אלברט
ושולח טוטו אצל מר-יין
שזה לא שמו האמיתי
אבל בכיתה ד' זה לא היה משמעותי
ולייד בית הספר אני אקח קיצור דרך מאחורי המחסן
ותמיד אראה שם את האמפי הישן
למרות שהוא איננו
והיום עומד שם בניין
ואין לו שום רמז לבאי הרחוב.
אבל בנבכי ההיסטוריה האישית שלי
כמו לאגדות ילדות אחרות
שמור לו בהחלט מקום טוב.
+
לוצ'ה – בוגרשוב 33 –
עזבו- תגיעו מתי שאתם רוצים
עוד 2 מפגשים לאביב.
אז - חיים טובים וניפגש....
עזי - 0523414857
דברים שנשכחו:
1) לכל אחד מאיתנו את הזכרון של את אותו בעל המכולת שעדיין מוכר חצי לחם לבן, ואת המחנה בפרדס לייד המאפייה הישנה, ואת עמוס מהירקות, ורחל מהמתפרה, ואת הדוכן לייד התיכון והמלונה המסריחה..
2) עוד מפגשיים בלוצ'ה- זה הזמן להתחיל למצוא פתרון אכסון למחצלות ולאיזה כמה כריות, אני קורא לדור החדש ( אלי וכרם ) להדגים הנהגה...אה ואגב צריך גם להשיג אותם שכן לא נשאר כלום מהשנה שעברה.
3) מהמגיבים של שבוע שעבר – והיו המון – ג'וליה שהפליאה בשיר, ערן ששמח להוקיר, רוזי שעידכנה , אבישי המלך ,עידו האבא הטרי, יעל מהטיול, אדי שחיפש עצה, חושנית שחזרה למתכונת תגובה תקינה וכמובן חביבה ואחרונה ..האשה הראשונה.
4) בואו עם המון נוסטלגיה ואהבה.
יו, אתה זורק אותי לאותו ערב קיץ במלחמה שנפגשנו במקרה בהופעה של מתי כספי על הגבעה ביפו.
השבמחקואמרת: "עכשיו שישיר את ימי בניימינה".
מעניין איזה זכרונות יהיו למשפחת לוי אלחדף ומשפחת לוז-ניר בעוד 20 שנה......
מה נספר לנכדים.....
והכי חשוב...
שתמשיך לקרוא לנירי המלכה - האשה הראשונה.
איזה חיוך ענק עולה לי ככה באמצע היום.
השבמחקאיזה גל חמים עובר לי "ברשרוש" של הלב
בשבילי אהרון הגנב מהמכולת הוא אבן דרך בחינוך צרכני , וגבעת הפילובוקס זה המקום לפינטוזים .
אגב, היה לנו שכן צמוד שהיה ספר מרושע ... עוד מרומניה....
יו זה מזכיר לי איך היינו נוסעים לסבא וסבתא שלי מצפון תל אביב לדרום דרך אלנבי....
השבמחקכי לא היה איילון.....
והבית של סבתא של אמא שלי, דירת חדר וחצי ומרפסת קטנה שמשקיפה לשכונה שהרגשתי כאילו היא שכונת חיים...
והיום...היום אני מודעת לכך שזו פלורנטין השוקקת והצעירה!
זוכרת איך רוב השכונה היה חולות, היום הכל בניינים
זוכר שלא היתה טיילת בת"א? ושכיכר דיזינגוף לא היה עם פסל וגשר בכלל
ושפתחו את קניון איילון..הקניון הראשון בארץ, "כמו בחו"ל"....
וששיחקנו כל היום בחוץ, עד החושך, שני חבלים, קלאס ומחניים....והאמהות היו מגיעות לפטפט
או יורדות עם סנדביץ שנאכל משהו
והחנות הקטנה בפינה של זה שמתקן פנצ'רים שתמיד היה נחמד לכולם וכולנו היינו חברים שלו
והחורשה הגדולה מאחורי הבית, שם הייתי יושבת עם חברות, קוטפות חמציצים ומחלקות סודות...קראנו לה "דרך הבדואיות"..
.והיום יש שם גן שעשועים...וכביש...ובית....
אחחחחחחחחח
איזה ימים יפים
Very nice…
השבמחקIt reminds me the tour I made a few weeks ago in my old neighborhood in Rishon. I haven’t been there for more then 20 years and was amazed to find that so many features are generally the same, some things only became much smaller… I got even to the door of my apartment, and standing there I really felt like knocking and entering… maybe in some other time…